מחאת האוהלים חזרה (כמעט)

מי שיילך לראות את מחאת האוהלים גרסת 2022, יצטרך לצעוד קצת כדי למצוא אותה. יצאתי מפינת אלנבי והלכתי על השדרה. שהגעתי כמעט לקצה הרחוב, עצרתי לחפש בגוגל אם המחאה אכן מתקיימת ברוטשילד. ואז ממש מול תיאטרון הבימה ראיתי כמה אוהלים. הבנתי שזאת המחאה. או ההתחלה שלה.

עשיתי סיבוב קצר באיזור, מספיק כדי לראות שיש כמה אנשים שהביאו אוהלים, ואחרים באו רק לבקר. השלטים מוכנים על הדשא הסינטטי, מחכים שמישהו יבוא להחזיק אותם.

כמה דקות נסיעה משם, לא שמעו על המחאה. קניון עזריאלי מלא בקונים, בתי הקפה מלאים גם כן. בחדשות מדווחים על עומס בנתב"ג, הכל קורה בו זמנית והשילוב הזה מבלבל. האם יש מצוקה, או סתם שיעמום? ב-2011 קראו להם דור הסושי, התייחסו אליהם כחבורת בכיינים תל אביבית, עד שהמוני אנשים הצטרפו אליהם וביקשו צדק חברתי.

שינויים גדולים יכולים להתחיל באדם אחד בלבד, או בקבוצה קטנה מאוד של אנשים אבל הם צריכים תמיכה כדי להמשיך. רוזה פארקס לא הסכימה לקום ממושבה באוטובוס אבל אנשים רבים הצטרפו אליה בפעולות אי ציות. מוחמד בועזיזי הצית עצמו מול בניין העיריה, וגם הצית הזעם של אלפי אזרחים אחרים שביקשו להפיל את המשטר.ויקי כנפו צעדה 200 ק"מ מביתה במצפה רמון לבית ראש הממשלה ואחרים הצרפו אליה ויצרו לחץ ציבורי על הממשל לשנות מדיניות. כמה סטודנטים שהתנגדו למשטר בסין (1989) הגיעו לכיכר המרכזית וביקשו רפורמות ודמוקרטיזציה, הם נכשלו, אבל הצליחו להוציא מהבית מיליוני סינים מהבית. וגם אצלנו, דפני ליף, בנתה אוהל בשדרה ב-2011, וזכתה לתמיכת עצומה במחאה שהפכה להיות המחאה החברתית הגדולה ביותר בישראל.

החבר'ה שנמצאים עכשיו ברוטשילד לא יודעים אם יצא להם משהו משהותם בשדרה. למעשה לאלו שנמצאים שם עכשיו, אין הרבה במה להיאחז מעבר לאידיאל של מה שהם היו רוצים. אין עדיין הרבה אנשים באוהלים, אין תומכים שמביאים אוכל ועוד כל מיני מוצרי צריכה, אין אמנים שבאים לתמוך ולהופיע. יש אידיאל, רוח מרדנית ותקווה עכשיו הם רק צריכים להביא את שאר האנשים מהקניונים ומבתי הקפה למתחם האוהלים.