הדיון המוסרי מאחורי הפלות

הסערה סביב ביטול פסיקת "רו נגד ווייד" שבמסגרתה בית המשפט העליון נתן לנשים את הזכות להחליט אם לעבור הפלה או לא, ממשיכה לעורר גלים בשיח הציבורי. המתנגדים לאיסור על הפלות מדגישים את חופש הבחירה, המתנגדים להפלות מדגישים את קדושת החיים.

הדילמה בעניין הפלה דיי מובנת מאליה—מה צריך לקבוע בעד או נגד הזכות להפיל? זכות האישה על גופה והחופש שלה לבחור, או הזכות לחיים של העובר שאותו היא נושאת בקרבה? ההכרעה ברוב המקרים נשענת על ערכים דתיים, אידיאולוגיים, ותפיסתיים. נשים ליברליות יטענו ואולי בצדק כי לאישה יש זכות על גופה. מנגד, מתנגדי הפלות יטענו שהעובר הוא אדם, וככזה יש לו זכות לחיים. לא אתיימר להכריע בסוגיה הקשה הזאת אבל הדיון סביבה דורש, לדעתי, הכרות (אם כי שטחית) עם הטיעונים של שני הצדדים.

בעד הזכות להפיל:

אפילו בחברות ליברליות מערביות שמקדשות את חופש הבחירה, ואת האוטונומיה של האדם על גופו, הפלה היא נושא טעון במיוחד. יש שתי סיבות מרכזיות לכך: הראשונה היא אמוציונלית: הפלה היא פעולה מורכבת מבחינה רגשית. גם נשים הבוחרות להפיל באופן רציונלי ומודע, מתמודדות עם קושי נפשי הכרוך בהרג העובר. השנייה היא הביקורת החברתית: נשים רבות בוחרות לשמור בסוד את תהליך ההפלה בעקבות הסטיגמה הנלווית לנסיבות שהובילו לצורך לעבור את התהליך הרפואי. יחד עם זאת, הפלה היא הליך רפואי חוקי ברוב מדינות המערב (באופן אירוני, עכשיו למעט הדמוקרטיה המערבית הגדולה בעולם). והצידוק המוסרי נשען על זכויות היסוד של כל אדם. הזכות של אישה על גופה משקף את האוטונומיה האישית שלה להחליט גופה ועל חייה. אישה, כמו כל יצור רציונלי אחר היא האדון על גופה. העובר ניזון מגופה וללא ההזנה הזאת הוא לא יכול להתקיים. אם התינוק יכול היה להתקיים ללא גופה של האישה, המצב היה קל יותר לכולם. אבל זה לא המצב (בינתיים). ולכן, אם מסתכלים על הסוגייה מנקודת מבט פוזיטיביסטית, האישה ראשית להחליט מה ניזון מהגוף שלה מבלי שהחלטתה לא להמשיך להזין את היצור שניזון מגופה ייחשב כ"רצח" כפי שמתנגדי ההפלות טוענים.

מעבר לסיבה הברורה מאליה של חופש הבחירה והאוטונומיה האישית על הגוף, הצדקה מוסרית נוספת נשענת על הטיעון מיהו אדם. מלומדים רבים עושים הבחנה בין עובר כאורגניזם חי או עובר כבן אדם (a person). אלו המתנגדים לאיסור הפלות לרוב טוענים כי אדם הוא מכלול של אלמנטים הכוללים את זהותו, והיכולת ההכרתית הקוגניטיבית והרגשית שלו. זאת נראית הבחנה הגיונית. היא אמנם לא מצדיקה הרג של אורגניזמים שהם לא בני אדם, אבל היא כן יוצרת היררכיה מוסרית לגבי חיי מי חשובים יותר. ערך של חיי אדם נבנים על בסיס מכלול על אלמנטים רגשיים, אינטלקטואליים, חברתיים, תרבותיים וכו'. השאלה המעניינת שעולה מערך חיי אדם כמכלול היא האם זכותו של העובר לחיים, גוברת על זכות הבחירה של האם על גופה ועל הזכות להחליט כיצד לחיות את חייה. זאת שאלה קשה ואמוציונלית. כבר בשבועות הראשונים של ההיריון, העובר נראה כאדם קטן. עם פנים מובחנות, ידיים רגליים ולב פועם. יחד עם זאת, הגישה התומכת בזכות להפיל גורסת שהתפיסה עוברים כבני אדם במלוא מובן המילה מבוססה על רגש. למרות שיש להם צורה של אדם, מערכת העצבים שלהם מתפתחת במלואה בשלבים מאוחרים יותר, מן הסתם עוברים עדיין לא מפותחים רגשית, קוגניטיבית, ולכן לא יכולים להיחשב כ"אדם" במלוא מובן המילה. לכן, עפ"י הגישה הזאת, בקונפליקט בין הזכויות של העובר לבין לזכויות של האם, האם מנצחת. כפי שראינו השבוע, הטיעון הזה שנוי במחלוקת וגם לגישה השנייה של מתנגדי הפלות יש טיעונים מוסריים משמעותיים.

נגד הפלה:

ההצדקה המוסרית נגד הפלות נטועה בכך שאין לאף אחד את הזכות לקחת את החיים של אדם אחר, גם לא לאישה שמגדלת את העובר בתוך גופה. הזכות לחיים היא אחת הזכויות הכי מוסכמות באופן אוניברסלי. כלומר, אדם מאבד את הזכות לחיים רק אם הוא מהווה איום מידי לחיים של מישהו אחר. בנושא ההפלות, השאלה הזאת לא תמיד רלוונטית משום שעוברים, ברוב המקרים, לא מאיימים על חיי האישה שנושאת אותם. ובמקרים בהן הם כן, מעטים האנשים (למרות שיש גם כאלו) שיתנגדו לביצוע הפלה כדי להציל את חיי האם. מאחר וטיעון ההגנה העצמית לרוב לא מתקיים בסוגיית הפסקת היריון, לאישה שנושאת עובר אין זכות לפגוע בחייו. או בחייו הפוטנציאליים. מתנגדי הפלות מאמצים גישה אריסטוטלית לפיה, האדם הוא אדם מרגע שנטמע בו הפוטנציאל להיות אדם. ואפילו אם אין לעובר זכויות מובחנות כמו לאימו, או לאנשים אחרים החיים באוויר העולם, לאימו, ולאף אדם אחר לצורך העניין, אין זכות למנוע מן העובר לממש את הפוטנציאל הגלום בו. העוצמה של הטיעון הזה נטוע בפשטות שלו. תחום הבחירה שלנו מוגבל בנושאים שבהם ישנה פגיעה משמעותית. לדוגמא, הורים מכים יעמדו לדין גם אם הילד המוכה לא יתלונן עליהם. בהתאם לכך, תחום האחריות שלנו כיצורים רציונליים משתרע על פני חופש הבחירה שלנו. כלומר, אדם שבוחר לקיים יחסי מין לוקח אחריות על התוצאות האפשריות של הבחירה הזאת. הפלה, טוענים המתנגדים, היא סוג של התנערות מאחריות באמצעות העלמת האובייקט שיש לנו אחריות כלפיו. ומכאן, הבחירה להפיל מטעמי נוחיות, שאיפות עתידיות, חוסר יכולת כלכלית, או שלל סיבות אחרות, היא בלתי מוסרית ופסולה. לחיזוק הטענה הזאת, יכולים לטעון מתנגדי ההפלות, כי הרג העובר שהוא בעל פוטנציאל להיות אדם בוגר ולחיות חיים מלאים אינו מוסרי בעליל, במיוחד לאור האלטרנטיבות האחרות הקיימות כמו מסירת הילד לאימוץ.

זהו טיעון חזק וחשוב שקשה להתעלם ממנו. מנקודת מבט מוסרית, האחריות שלנו כיצורים מוסריים נובעת מהאופן שבו הפעולות שלנו משפיעות על הסובבים אותנו. לפיכך, אין לנו את הזכות להתנער מהאחריות של ביצוע פעולות מסוימות כאשר התוצאות שלהם לא מתאימות לתוכנית חיינו. וכמובן שאין לנו זכות להעלים את אלו שכלפיהם אנו נושאים אחריות.

כפי שציינתי בהתחלה, הדילמה הזאת מורכבת במיוחד ואינני מתיימר להכריע. יחד עם זאת, גם בסוגיות כגון הפלה יש צורך בהפעלת שיקולים אתיים כדי ל"הלך בין הטיפות". השיקולים האלו כוללים, את ההסכמה של האישה להיכנס להריון (אונס), הערכת הסיכויים של האישה להעניק לעובר את החיים הפוטנציאליים שלו (מצב חברתי, כלכלי, נפשי), האלטרנטיבות הקיימות לאם חוץ מהפלה, וכמובן, ההשפעות ארוכות הטווח של רמיסת זכות יסוד כמו החופש לבחור. כל אלו בוודאי צריכים להיות לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בענייני הפלה ללא קשר לתפיסת עולמם האידיאולוגית.